ננדו מריו ורגה: אריה רייטר – הילד היחף מרומניה ששרד את התופת וידליק את אור הזיכרון

 

ANIMA NEWS – ביום רביעי, בערבו של יום הזיכרון לשנת 2025 – כאשר ישראל כולה מרכינה את ראשה מול הכאב וההודיה – תידלק נר אחד מיוחד על ידי אדם שהחזיק את אש התקווה גם ברגעי החשכה הגדולים של ההיסטוריה: אריה רייטר, בן 96.

הוא נולד בשנת 1929 בעיירה וואסלוי שברומניה. בכור למשפחה דתית חסידית, אריה גדל בין דפי ספרי הקודש ותפילות הוריו. אך ילדותו נגדעה באכזריות – בשנת 1939 נסגר בית הספר היהודי ״עשה טוב״ בו למד, על ידי המשטר האנטישמי הרומני.

זמן קצר לאחר מכן, המשפחה גורשה מביתה והועברה למחסן עץ קר ולח. בשנת 1941 נשלח אביו, אליעזר, למחנה עבודה רומני, ובשנת 1943 נרצח. אריה ושני אחיו הקטנים החלו לעבוד בחנויות כדי לנסות להציל את אמם ואת עצמם מרעב.

והתופת – רק התחילה.

בינואר 1944, בעודו נער צעיר, הוגלה אריה יחד עם עשרות ילדים למחנה עבודה סמוך לעיירה רונק. שם אולץ לחפור דרכים ביער קפוא ולבנות גשר עץ מעל הנהר – גשר שעדיין עומד כיום, כצלקת נראית בנוף.

בלילות ישן על דרגש עץ בתוך רפת נטושה, רעב, רועד מקור, יחף.

באוגוסט 1944 שוחרר המחנה על ידי הצבא האדום. אריה צעד יחף 80 קילומטרים בין פצצות עד ששב לוואסלוי. כשהגיע – גופו שקל 30 קילוגרמים בלבד. הוא איתר את משפחתו ויחד התגוררו במרתף, לאחר שביתם הופצץ ונחרב.

לאחר המלחמה למד בבית ספר למסחר, הצטרף לתנועת ״בני עקיבא״, גייס כספים לקרן הקיימת ופעל למען עליית הנוער. בשנת 1947 שלח את שני אחיו בספינת המעפילים ״פן יורק״ לארץ ישראל, והוא עצמו עלה לארץ רק בשנת 1951, והתאחד עם משפחתו בבאר שבע.

בשנת 1959 נישא ליהודית. אמו של אריה הכירה אחת מקרובות משפחתה של יהודית, והן שידכו בין השניים. בהמשך גילו כי שניהם נולדו באותה עיירה – וואסלוי שברומניה.

יהודית הייתה מורה בבית ספר מקצועי לעולים חדשים בבני ברק. בבקרים לימדה, ובערבים למדה בסמינר מורים. משרד החינוך שלח את בוגרי הסמינר לנגב כדי לחזק את מערכת החינוך בדרום. הזוג רייטר אירח בביתו מורות ומורים רבים שהיו זקוקים לבית חם ומכיל.

החתונה התקיימה בבניין בית הספר בבני ברק, בעל שתי קומות. כאשר ירדה יהודית במדרגות לעבר אריה, המתינו לה תלמידותיה עם נרות דולקים בידיהן, בשני צידי המדרגות, ושרו את שיר הכניסה לחופה. מחזה מרגש ונוגע ללב.

אריה עבד במשרד האוצר ובבנק מזרחי, בו התקדם עד לתפקיד סמנכ״ל. במקביל, סיים שני תארים אקדמיים בהיסטוריה של עם ישראל.

 הוא מילא תפקידים ציבוריים רבים, ייסד את מוזיאון סטרומה ואת בית הכנסת הגדול סטרומה, בו הוא משמש גבאי כבר למעלה מ־60 שנה.

בשנת 2002 זכה בתואר יקיר העיר באר שבע על תרומתו הרבה לציבור ולמורשת היהודית.

היום, אריה רייטר הוא לא רק ניצול. הוא לפיד חי של זיכרון – סמל לרוח שאינה נשברת, גם ברגעים הנוראים ביותר.

אריה ויהודית הם הורים לחמישה ילדים, סבים ל־17 נכדים, וסבא רבא לנינים – אך מעל לכל, אריה נושא עמו את אש הדור האבוד.

ובערב יום הזיכרון – כאשר אריה ידליק את נר הזיכרון – תעמוד אומה שלמה. בשקט. בהודיה. בדמעה.

יזכור. שלא נשכח.

(ננדו מריו ורגה - Anima News)